או: איך טווים רשת אנושית?

הקדמה

 

יכול להיות שבשלב הזה כבר השתכנעת. כלומר, כבר שנים ברור לך שלחיות בקהילה זה ממש בשבילך - בא לך להכיר את האנשים שמסביבך, להיעזר בהם ולעזור להם, לעשות דברים ביחד -  אבל חשוב לך גם לחיות בעיר, עם כל ההזדמנויות והקשרים החברתיים ותרבות הפנאי שהיא מציעה. ועד עכשיו אולי הנחת שקהילה ועיר זה שני דברים שלא באים ביחד. אבל יכול להיות שכבר התחלנו להזיז לך משהו במחשבות ואפשר להסכים לפחות לשקול את ההנחה הזו מחדש.

 

אז אם אתם מהאנשים האלה שיוצרים לעצמם את החיים ולא נותנים לחיים להוביל אותם, ונראה לכם שאולי רשת קהילתית בעיר זה הדבר הנכון בשבילכם, אז הגעתם למקום הנכון. במסמך הזה ניסחנו כמה הוראות הפעלה ראשוניות, את הבסיס שממנו אפשר להתחיל לגרום לרשת הקהילתית שלך להפוך למציאות.

 

מה בין רשת וקהילה

המסמך שלפניכם יעסוק במודל חדש לקהילה עירונית, מודל שבחרנו לכנות "רשת" (ולפעמים לאורך המסמך נקרא לו "רשת קהילתית" או "קהילה רשתית", ולפעמים פשוט "קהילה"). הרשת היא לא (רק) קהילה בפני עצמה, אלא סך כל הקשרים והאינטארקציות בין חברים ברשת. מי הם החברים ברשת? שלא כמו במקרה של קהילה (שהיא, בהגדרתה, קבוצה של אנשים), ברשת יכולים להיות חברים מסוגים וסדרי גודל משתנים, כשהמשותף לכולם הוא שיש להם השפעה על מרקם החיים בעיר. במקרים רבים חברי הרשת לא יהיו אנשים, אלא גופים או קבוצות מסוגים וסדרי גודל משתנים, לדוגמא: התארגנות מקומית של אזרחים אכפתיים שרוצים לדאוג לנקיון השכונה, אגף התכנון בעירייה, משפחה, הפאב השכונתי, קבלן שבונה בניין חדש, תושבי בניין מסויים, הועד השכונתי. אפילו מקומות או מרחבים מרכזיים בשכונה (חדר כושר פתוח, פארק, מרכז מסחרי, מגרש הכדורגל) יכולים להיחשב כחברים ברשת. החשיבה הרשתית תוביל אותנו לחשוב על רשת הקשרים העצומה והסבוכה שמתקימת במרחב החיים העירוני, ועל הדרך שלנו לנווט בתוכה, לטוות אותה באופן מתמשך ולהגביר את כמות ואיכות הקשרים בין חברי הרשת אשר יכוליםלהוביל לשינוי במרחב העירוני.


זה עלול להיות קצת מבלבל, אנחנו יודעים. גם אנחנו עוד לא סיימנו להבין מה זה בדיוק אומר לעבוד במסגרת רשתית שמכילה את הקהילה המקומית - אבל אנחנו כבר לגמרי בטוחים שניהול קהילה הוא חלק מהעניין, אבל לגמרי לא מספיק לטוויה של רשת עירונית מוצלחת.
אנחנו מקווים שאם תקראו קצת הלאה תצליחו לצאת עם מושג יותר ברור על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על רשת, ואולי אולי אפילו יהיה לכם מה לתרום לשיפור המודל למהדורה הבאה. אנחנו נשמח כל כך לקבל כל הערה או תובנה שנבטו בראשכם מהמסמך במיילים ben.hareshet@eretzir.org.il או hi@hadarbismut.com.


 

שלבים בבניית רשת

אוקיי, בואו נתחיל לדבר תכלס, איך גורמים לרשת להיטוות ולהפוך להיות גוף שמשנה את העיר ואת החיים של האנשים שגרים בה. אם חושבים על רשת (כל רשת, החל ברשת האינטרנט ועד לרשת דייגים), העוצמה שלה - ובעצם, עיקר המהות שלה - תמצא בחיבורים, בכמות שלהם ובחוזק שלהם. אם שואלים את החוקיות הזו לרשת האנושית שאנחנו מנסים לטוות, אפשר להגדיר כמה שלבים שהרשת צריכה לעבור:

  • טווים חלום - גיוס שותפים ומיפוי משותף של תוואי הדרך (מה קיים ומה היינו רוצים שיהיה)

  • 'לוכדים' קהל ברשת - טוויית הרשת; יצירת כמות גדולה של חיבורים בין אנשים.

  • אורגים קהל לרשת קהילתית - חיזוק החיבורים המשמעותיים והמשפיעים ביותר.

  • בונים שלד ארגוני - בניית וחיזוק התשתית הארגונית שתאפשר לקהילה להתקיים לאורך זמן

  • חגיגה! - מיסוד מנהגים ומסורות שמאפשרים לקהילה לחגוג את קיומה ואת העושר האנושי שלה.

  • וחוזר חלילה.

הדרך היא לא בהכרח לינארית, והשלבים לא חייבים להיעשות אחד אחרי השני: אפשר להתחיל בשלב אחד, לקפוץ לשלב אחר ולחזור שלבים אחורה; כשמגיעים לשלב האחרון הדרך לא הסתיימה, זה רק הזמן לחשוב מחדש לאיזה מהשלבים היינו רוצים לחזור כדי לחזק ולשפר; ושלבים חדשים יכולים להיווצר במהלך הדרך מתוך הנסיון שלכם. ובכל זאת, לפחות בשלב הראשוני של טוויית הרשת, היינו ממליצים להתחיל בהתחלה ולהתקדם צעד אחר צעד.

בהמשך החוברת ניקח את הצעדים האלה ונפרוט אותם לתוכנית פעולה שמסבירה למה בדיוק אנחנו מתכוונים. מוכנים לצאת לדרך?


 

שלב ראשון: טווים חלום

מוצאים שותפים לבנות איתם רשת ביחד


כשעכביש יושב לו על ענף ומחליט שהגיע הזמן לטוות רשת הוא מתחיל לטוות כמעט בלי תכנון מראש, מתוך אינסטינקט שנטבע בו במהלך מיליוני שנות אבולוציה; התוצאה הסופית בדרך כלל מאוד צפויה וידועה מראש; ומעשה הטוויה יעשה לבד לחלוטין, בלי עכבישים אחרים ששותפים לבניה. רשת אנושית שונה מכך מאוד: היא דורשת מיפוי מדוקדק של מרחב הפעולה; התוצאה הסופית משתנה מאוד עם נסיבות שונות, כלומר קשה מאוד לחזות מה רשת בתחילת דרכה תתגלגל להיות; וההבדל המשמעותי ביותר - רשת אנושית בונים ביחד. אנחנו מאמינים שלא משנה מה הדבר שאתם רוצים ליצור, אתם צריכים שותפים. שותפים טובים לא רק בשביל תחושת הביחד, אלא גם בשביל להרחיב את מגוון המוחות והדעות והרעיונות, שבסופו של דבר יקחו את הפרויקט למקום שונה ממה שחשבתם עליו מלכתחילה (ובשלב זה חשובה מאוד הענווה: הרעיונות של אף אחד בעולם הם לא טובים מספיק לבניית פרוייקט כשהם יוצאים מתוך מוח אחד בלבד). אל דאגה, אנחנו לא מדברים על 'צבא' של שותפים; בשלב הראשון מספיקים 2-3 אנשים שנמצאים איתכם באותו הראש ורוצים לשנס מותניים ביחד.

אז איך משיגים שותפים? משתפים! ספרו לחברים ולמשפחה שלכם, לשותפים לעבודה, פרסמו בקבוצות הרלוונטיות בפייסבוק, תלו שלטים בשכונה: "אני רוצה לעשות שינוי במקום שאני גרה בו. מי איתי?" הניסיון שלנו מראה שכל עוד תשארו גמישים בנוגע לדרך שהשינוי צריך לקרות, זה לא קשה מדיי לגבש קבוצה קטנה שתצטרף אליכם לפחות לשלבים הראשוניים, לשמוע ולהכיר אחד את השני, ולהתחיל חלימה משותפת. בסך הכל המטרה היא לעשות חיים יותר טובים לעצמנו... מי לא רוצה כזה דבר?
 

איך יכול להיראות המפגש הראשון?

בפגישה הראשונה כדאי שתכירו את עצמכם קצת יותר. יש המון דרכים לחברים בקבוצה להציג את עצמם, בחרו את הדרך שאתם מתחברים אליה ונראית לכם מתאימה לנסיבות. אפשר לחלק את המפגש הראשון לשלושה חלקים: בחלק הראשון כל אחד ישתף בסיפור שלו ובדרך שעבר שהובילה אותו להגיע לפגישה היום (עבר). החלק השני יוקדש לתיאור החלום האישי, הדבר שנוגע לו ביותר, שבוער בו באותו הרגע ושנותן לו את המוטיבציה לעשות שינוי בעולם (הווה). בשלב בשלישי נצא מהעצמי והאישי, ונחבור לחלימה משותפת (עתיד). דרך מעולה לחלום ביחד על הקהילה שהיינו רוצים לראות כאן היא "הקנבס הקהילתי". הכלל היחיד לחלימה המשותפת יהיה חלימה חיובית, כלומר לא שוללים חלום של אף אחד בצוות גם אם הוא לא ריאלי או לא משמעותי בעיני חבר אחר. הקנבס שנצא איתו היום הוא רק טיוטה שתלך ותשתנה ככל שהזמן יעבור, אז אין סיבה להגיע להסכמה כוללת על מה שנכתב וזה לגמרי לגיטימי עם יכתבו על הקנבס אמירות שלמראית עין סותרות אחת את השניה לחלוטין.

 

שלב שני:

'לוכדים' קהל ברשת


אחרי שנעזרנו בקנבס כדי למפות בצורה ראשונית את המטרות, ההיסטוריה, המשאבים, הרעיונות, הזהות הקולקטיבית, שת"פים אפשריים ונכסים של הארגון, הגיע הזמן לעבור לעשיה.

 

ההצעה שלנו היא להתחיל במגנט. כשאנחנו אומרים מגנט אנחנו מתכוונים לאירוע פתוח וגדול שימשוך (בשאיפה) מאות אנשים מקהל היעד שלכם (אותו תצטרכו להגדיר). בשביל זה האירוע צריך להיות באמת משמעותי וייחודי, נותן תחושת שייכות ומשמעות כאחד. בתוך האירוע נרצה לעודד כמה שיותר אינטראקציות בין האנשים (כשאנחנו אומרים כמה שיותר אינטראקציות אנחנו מתכוונים שזה צריך להראות כמה שפחות כזה:  [תצורת כוכב, בה יש אדם או גוף אחד במרכז וכולם בקשר איתו] וכמה שיותר כזה: [תצורה מבוזרת, בה יש קשרים מרובים בין צמתים מרובים ברשת].)

 

נשמע סופר מורכב ובעייתי, נכון? גם אירוע גדול ומשמעותי, גם שיעניק תחושת שייכות ומשמעות למשתתפים, גם לעודד אינטראקציות, וגם, אללה איסטור, רק להתחיל לחשוב על לוגיסטיקה של אירוע כזה…

אז יש לנו פתרון שבעצם משחרר (למה להרוג?!) את כל הציפורים במכה: אירוע השתתפותי.

 

למה דווקא השתתפותי?

קודם כל, לאירוע השתתפותי שבנוי נכון ומשווק נכון יש כוח משיכה אדיר כי הוא מעביר לאנשים את הכוח לשינוי ונותן להם את האפשרות ליצירה ולהבעה של העצמי, שזה חוסר אדיר בחיים של הרבה אנשים שמסלול החיים שלהם הוא בין הבית לעבודה. אבל לא רק זה - בגלל שהמשתתפים הם יוצרי התוכן באירוע הם גם יטו ליצור הרבה יותר קשרים עם אנשים אחרים במהלך האירוע - בדיוק מה שבאנו לעודד. וגם הלוגיסטיקה מתפזרת בין כולם ולא מוטלת רק על הצוות המארגן את האירוע. בונוס אדיר.

דוגמה טובה לאירוע השתתפותי יכולה להיות פיקניק שכונתי המוני בו מזמינים את כל התושבים לפארק השכונתי כדי להתפנן בשמש על שמיכה עם כמה נשנושים. מארגנים קצת מוזיקה, משחקי חוף כמו מטקות ושש-בש, כמה שמשיות ושמיכות ספייר למי שפספס - והרי לכם אירוע המוני והשתתפותי שדורש מעט מאוד משאבים. דוגמא למתקדמים יכולה להיות פריסקול - פסטיבל שיתוף ידע המוני; מוזמנים לעיין במדריך ההפעלה ליצירת אירוע כזה. חוץ מזה, הכנו עבורכם נספח שמספר קצת על השלבים של הפקת אירוע השתתפותי, וגם החברה למתנ"סים הפיקו חוברת מעניינת שיכולה להיות לעניין ולעזר.

 

 

שלב שלישי:

אורגים קהל לרשת קהילתית

 

אוקיי, היה אירוע מוצלח. הגיעו 50 או 150 או 300 איש, לא משנה. ברור שההשתתפות החד-פעמית שלהם באירוע לא הופכת אותם לקהילה שהייתם רוצים לחיות בה, אבל זו לגמרי התחלה טובה.

זכרתם לאסוף את פרטי הקשר של כולם? יופי. הוסיפו אותם לרשימת תפוצה במייל ולקבוצת פייסבוק (ב'הרשת: באר שבע' קראו לה "אנשי הרשת", אבל אתם יכולים לקרוא לה איך שתרצו), פרסמו תמונות מאירוע הפתיחה, והתחילו ליצור שיח על האירוע הבא.

אם האירוע הראשון היה מוצלח, זו לא תהיה בעיה. אתם רוצים להתחיל ליצור עקביות באירועים - אירוע פעם בחודש-חודש וחצי (או חודשיים לכל היותר) שיגרום לאנשים להבין שיש כאן איזה תנועה חדשה, משהו שהגיע כדי להישאר.

אבל, וזה אבל גדול, אירועים זה לא מספיק. אירועים הם נקודתיים, תחומים בזמן, 'פיקים', וקהילה תמיד תהיה בנויה מהרבה מאוד... שגרה.

שגרה של קהילה

רוברט אקסלרוד ניסח את החוק השלישי (מתוך חמש) של הרשתות החברתיות : דרגת האמון בין בני אדם היא פונקציה ישירה של מספר סבבי התקשורת ביניהם. כלומר, למרות שנראה לנו שמאוד חשובה האיכות של התקשורת בין החברים בקהילה, יש חשיבות אפילו יותר גדולה לכמות. במילים אחרות: רוצים שיתחיל להבנות אמון בין החברים בקהילה? תדאגו שיפגשו, ואז שוב, ושוב ושוב ושוב. או בקיצור - צרו שגרה.

אפשר לחלק בצורה גסה את סוגי התקשורת שקורים בשגרה לתקשורת אופליין (פנים מול פנים) ותקשורת אונליין (דרך פלטפורמה דיגיטלית). כל מדיום הוא תחום מקצועי נפרד, ולמרות שלהבניית הרשת יש עקרונות הפעלה דומים בכל מדיום, הטכניקות ליישום יהיו שונות בתכלית.
 

 

הרחבה:
שגרת אופליין

מה שיהפוך את הקהל שהצלחתם לאסוף לקהילה זו שגרה קבועה וצפויה של פעילות (נקרא לכל סוג של פעילות 'ליין'). את הליינים לא אתם צריכים להפיק כמובן - הקהילה והאנשים צריכים - אבל התפקיד שלכם הוא לתת את הפלטפורמה הכי נוחה שאפשר: חיבור לאנשים באיזור, מציאת שותפים לרעיונות, פתיחת דלתות ברשות המקומית.

אז איך יוצרים שגרת אופליין?

השתמשו ומנפו קשרים שנוצרים באירועים. זוכרים שחיפשתם את ה-Doerים, את בעלי התשוקה, את ההאבים שמחוברים לכולם? צרו איתם קשר. תנו להם יחס חם, ספרו להם שאהבתם מאוד לראות אותם ולעבוד איתם, ספרו על התנועה הגדולה שאתם מנסים ליצור ושאלו איך היו רואים את עצמם בפנים. הבינו מה האינטרסים שלהם ואיך אתם והליין העתידי שלהם יכולים לענות על האינטרסים האלה. השתמשו בקונספט של אלגואיזם - איך היוזמה עונה על צורך/רצון אישי של היזם ומשתלבת עם אינטרסים של הקהילה הרחבה.

צרו לוח אירועים מקומי בגוגל קלנדר עם הרשאות לכל חברי הקהילה להוסיף אליו אירועים. את הלוח אפשר לחלק ל-3 קטגוריות (בצבעים שונים):

    1. 1 'שלנו': אירועי המגנט והליינים שאתם מתכללים

    2. 'משלנו': התארגנויות עצמאיות של חברי הקהילה

    3. 'ברוחנו': כל מיני דברים שקורים באזור ומתאימים לערכי הקהילה
       

ערכו מיפוי אזורי. בתחילת שנות התשעים שני בחורים צעירים בשם ג'ון (ג'ון מקנייט וג'ון קרצמן) עשו מהפך קטן בעולם בינוי הקהילות כשהם הציגו את גישת Asset-Based Community Development (או בקיצור: ABCD). מבלי להכנס יותר מדיי לתיאוריה, הטענה העיקרית שלהם היא שיש הרבה יותר הגיון בלהתבסס על מה שיש לקהילה (נכסים) ולא על מה שאין (צרכים). הם לא עצרו רק בלטעון טענות, אלא גם יצרו דיאגרמה שימושית שיכולה לעזור מאוד למפות את הנכסים של הקהילה. השתמשו בה כתבנית למיפוי משאבי הקהילה (מיפוי קהילתי הוא לא רק חשוב ברמה הפרקטית אלא גם תרגיל ממש כיף ומחבר).


מפת המשאבים הקהילתיים של McKnight & Kretzman


 

 

שגרת אונליין

תחום ניהול הקהילות הוירטואליות תופס תאוצה בשנים האחרונות כמקצוע וכתחום התמחות בפני עצמו. יש כבר כמה קהילות דיגיטליות שיכולות לתמוך אתכם בניהול הקהילה באונליין ובאופליין, ואפילו מספר קורסים המוקדשים למי שרוצה להתמקצע בתחום. הביקורת העיקרית שמופנית כלפי המקצוע החדש היא שלקרוא לקבוצת פייסבוק "קהילה" קצת מצמצם ופוגע בהגדרה של קהילה כמו שהרבה אנשים היו רוצים לראות אותה. אבל אם מניחים את הביקורת (המוצדקת לכשעצמה) בצד, יש הרבה מה ללמוד מתחום הקהילות הוירטואליות שיכול לתמוך אותנו בהקמת הרשת הקהילתית שלנו.
כמה שיעורים פרקטיים וטיפים שלמדנו אנחנו לאורך השנים:

  1. האונליין והאופליין צריכים להשתלב אחד בשני בלולאות משוב (פידבק). הפרסומים באונליין צריכים להיות מלווים לקריאה לפעולה באופליין, לעיתים בצורה גלויה ולעיתים בצורה סמויה; מפגשים ואירועים באופליין ילוו תמיד בקריאה להצטרף לפעילות באונליין, רשימות התפוצה, קבוצות הפייסבוק או לוח האירועים הקהילתי.

  2. ההיכרות של האלגוריתמים והעקרונות שעומדים מאחורי פלטפורמות האונליין שווה זהב. פייסבוק, לדוגמה, מאוד לא אוהב שמצרפים בפוסט לינקים שמושכים את המשתמשים החוצה מהפייסבוק. אם אתם חייבים לצרף כזה, צרפו אותו בתגובה הראשונה ולא בגוף הפוסט. ולעולם לא מפרסמים פוסט שיש בו רק טקסט - תמיד מוסיפים גם תמונה.

  3. יש משמעות גבוהה למועד הפרסום. כשהחלפנו את מועד הפצת הניוזלטר מיום שישי ליום ראשון, הכפלנו את אחוזי הפתיחה של המייל. אירועים תמיד יפורסמו בשעות 11:00-12:00 או 17:00-18:00.

  4. אתם רוצים שכמה שיותר אנשים יגיבו לפוסט. לבקש מאנשים להגיב לפוסט זה לא מספיק טוב, הוא צריך אשכרה לעניין אותם מספיק כדי למשוך תגובה שמגיעה מהלב.

  5. יש פלטפורמות שכולם כבר נמצאים בהן ובהן כדאי להתחיל לפעול - פייסבוק, אימייל, אינסטגרם (ולקבוצות פעולה ספציפיות - וואטסאפ). אם אתם מחליטים להתרחב לפלטפורמה נוספת, עשו זאת מאוד בזהירות ורק אם אתם בטוחים בנחיצותה, כי כל כשלון בהטמעה של פלטפורמה חדשה פוגע באמון מול המשתמשים כשתנסו להטמיע את הפלטפורמה הבאה. לנו לקח יותר משנה עד שהצלחנו להטמיע את ingroups, וגם זה דרש הרבה מאמץ ועקביות.


     

שלב רביעי:

בונים שלד ארגוני

 

אחרי כמה אירועים, ליין או שניים יציבים פחות או יותר, יותר ויותר פעילים בולטים שמצטרפים לתנועה, שותפויות שמתחילות להירקם בתוך הקהילה ומחוצה לה ודרכי תקשורת יציבות פחות או יותר, אפשר לומר שיש כבר בסיס יציב לרשת הקהילתית שיצרתם, הגיע הזמן להתייחס להיבט הקיימות, או 'איך גורמים לקהילה להתקיים לאורך זמן'.

 

דמיינו את בית הכנסת השכונתי שלכם. אם אתם לא מגדירים את עצמכם כדתיים או מסורתיים, אולי אתם מופיעים בו פעם או פעמיים בשנה לתפילה. על פניו בית הכנסת נראה ישות מאוד פשוטה - חבורה של אנשים שמתאספת במקום אחד לתפילה. אם אתם מגיעים לתפילה פעם בשבוע ביום שישי, אז בטח תכירו כבר את המנהגים שקשורים לתפילה, נורמות חברתיות כלליות, המחזוריות השבועית, החודשית, והשנתית, 'יחסי הכוחות' בבית הכנסת, ועוד.

אבל אם אתם מתפללים בבית הכנסת בכל יום והוא חלק משמעותי מחייכם - ודאי אתם מבינים שבית הכנסת הוא לא רק קהילת האנשים שמגיעים להתפלל. הקהילה שנהנית מה'מוצר' מגובה ונתמכת על ידי מנגנון ארגוני שלם עם בעלי תפקידים שונים (גזבר וחזן, גבאים ושליחי-ציבור לדוגמא), חלוקת אחריות מובנית, גיוס כספים ומשאבים, ואולי אף גיוס חברים חדשים לקהילה. אפשר לחשוב על המנגנון הארגוני כעל השלד של בית הכנסת ועל הקהילה כמערכת העצבים (לקחנו את המטאפורות בהשאלה מהסרטון המעולה של יובל קליש). מערכת עצבים ללא שלד לא תחזיק לאורך זמן, ושלד בלי מערכת עצבים הוא חסר תכלית.
 

מודל הגילדות

ראשית, חשוב להבין: לא קיימת 'דרך נכונה' לבנות את הארגון הרשתי שלכם, ודרכים שונות יכולות לעבוד בצורה טובה יותר או פחות, תלוי מאוד בהקשר הספציפי שאתם עובדים בו. אנחנו יכולים לספר על דרך אחת שעבדה בעבר ואולי יכולה לעבוד גם לכם, לפחות בתור התחלה. את ההשראה שאבנו משיטת הארגון 'סוציוקרטיה', שעוזרת בהבניית ארגון פרקטלי. אנחנו קראנו לזה 'מודל הגילדות'.

לפי שיטה זו, הארגון הרשתי מובנה מגילדות לפי תחומי עיסוק או עניין שונים המניעים את החברים בהם: גילדת נגרות, גילדת יצרני עיר, גילדת הידע והלמידה, גילדת מפיקים וכו'. לכל גילדה יש עצמאות מירבית בפעולתה: היא למשל מחליטה על המבנה הפנימי שלה, על המסגרת התקציבית הדרושה לפעולתה ועל מוקדי העיסוק במסגרת התכנון השנתי.
הרכז של כל גילדה הוא חבר בצוות המוביל (או 'המטא-גילדה', הגילדה של ראשי הגילדות) אשר יתכלל את הפעילות המתואמת של כלל הגילדות. הרכז הוא זה שיזרים מידע בין הגילדות לבין הצוות המוביל בחזרה ויתאם את הפעילות של הגילדה אל מול שאר הגילדות ברשת.
אם מעניין אתכם לקרוא עוד על המודל של גילדות, אז צירפנו בנספחים את ה'מניפסט הגילדאי' שסוקר את המודל יותר לעומק.
כל גילדה יכולה גם להתחלק, על פי החלטתה, ל'תתי גילדות' שיפעלו במסגרת ספציפית יותר משל כל הגילדה (לדוגמה, בתוך גילדת 'יצרני העיר' תוכל לפעול גילדת גרפיטי)



 

אם תשאבו השראה משיטת הארגון הגילדאית, כך יכול להיראות המבנה הארגוני של הקהילה שלכם

 

חשוב לציין שהמבנה הארגוני הגילדאי נשען על הסוציוקרטיה, אוסף של כלים ומתודולוגיות שמסייעות בהבניית ארגון השתתפותי והוליסטי, ועל "Teal Organizations", מודל ארגוני המאפשר פתרון של בעיות מורכבות, כפי שמתואר בספר Reinventing Organizations.


 

בעלי תפקידים בארגון

כאן בנינו הצעה לבעלי התפקיד המרכזיים בארגון, אלה שבדרך כלל יכללו בצוות המוביל ויחד יבנו וינהיגו את האסטרטגיה הרחבה של הארגון והקהילה הרשתית:

  1. מובילת הרשת - ליווי כלל הצוות המוביל, אחריות על התיאום ביניהם ועל הפיתוח האישי של כל אחד מהם; 'שרת החוץ' - ייצוגת הארגון כלפי חוץ ובניית קשרים ושיתופי פעולה עם הרשתות המקומית, עסקים מקומיים, התארגנויות אזרחיות נוספות; פיתוח הרשת והובלת החלימה לטווח הארוך; ניהול אסטרטגי של התקציב; גיוס משאבים מרשויות, קרנות ותורמים.

  2. מפתח קהילה ויוזמות שטח - ניהול קהילת האונליין במדיות השונות; יצירת החיבורים והקישורים בין חברי הקהילה; יזימת אירועים פנים קהילתיים; מיסוד מסורות ומנהגים; מיפוי פעילים מובילים ודמויות מפתח בקהילה וחיבור לפעילות השוטפת; ליווי יוזמות חדשות בשלבים הראשוניים.

  3. אשת שיווק - ניהול התודעה הרשתית; Story-Telling וכתיבת תוכן בגישה כנה באונליין (פייסבוק, וואטסאפ, ניוזלטר); קמפיינים לאירועי שיא; חוליית קישור למשרד גרפיקה; יח"צ ודוברות; מיתוג וקריאייטיב; הפעלת המתנדבים בשיווק האירועים

  4. מפיק אירועים - הפקת אירוע שיא (מגנט) השתתפותי המיועד למאות משתתפים אחת ל-30-45 יום; ניהול המשתתפים בהפקת האירוע; בניית תיקי אירוע וניהול הידע; קשר שוטף מול המחלקות ברשות המקומית; יצירת 'סצנה' רחבה יותר מאשר האירועים עצמם; עירוב בעלי עסקים באירועים; אחריות על חוויית המשתתף באירועים (צרכנים, משתתפים-מפיקים ומפיקים בפועל); ניהול תקציב האירועים

  5. מפתחת עסקית - יצירת פרוייקטים מניבי הכנסה לרשת (מפעלים); ליווי יוזמות עסקיות-חברתיות ברשת; ניהול תקציב הרשת; גיוס משאבים: פילנטרופיה, ממשלה ועיריה; מילוי קולות קוראים וקשר עם קרנות ותורמים; תכנון וניהול תקציב הרשת בשוטף; ליווי תקציבי של כלל חברי הצוות המוביל.

  6. מפתח עירוני (פלייסמייקינג) - ניהול האינטראקציה בין חברי הקהילה (התושבים) לעיר; יזימת פרוייקטים קהילתיים לשיפור המרחב הציבורי; השארת חותם במרחב במסגרת האירועים הגדולים; חיבור לאגפים הרלוונטיים בעיריה; מיפוי והיכרות מעמקי עם המרחבים הציבוריים; ניהול מפגשים פתוחים לקהילה בנוגע לתכנון ולשינוי המרחב הציבורי; מעורבות בפרוייקטי בינוי מצד העיריה ועירוב התושבים.

  7. מנהלי פרויקטים - הגדרת תפקיד ספציפית לפי הפרויקטים השונים שנוצרים ברשת.
     

כלל בעלי התפקיד המרכזיים מרכיבים את הצוות המוביל של הקהילה: הם נפגשים פעם בשבוע/שבועיים לשיח על האסטרטגיה הרחבה של הארגון, מתייעצים על בעיות נקודתיות שמתעוררות בתחומם של כל אחד מבעלי התפקיד ובונים פרוייקטים משותפים ו'חוצי תפקיד'. ב'הרשת: באר שבע' אימצו את המסגרת של 'האב' - מרחב וזמן משותף לעבודה לכל בעלי התפקיד, כשישיבות נקודתיות נקבעות על פי צורך. ב'שכונה צעירה' בירושלים עובדים בפורמט של 15 חברים שמתחלקים לתפקידים שונים ברשת בהתאם לצורך מיידי. אתם תצטרכו למצוא מה המסגרת שנכונה ומתאימה עבורכם.

חשוב לזכור שהצוות המוביל את הקהילה הוא לא בעל מבנה סגור, קבוע ומוחלט. יש הרבה משמעות לשלב את ה-'super-users', חברי הקהילה הפעילים והמשמעותיים ביותר, בעשייה השוטפת ולנסות לקרב אותם יותר למעגלי ההשפעה. זה יכול לקרות באמצעות תפקיד רשמי שהם ממלאים במבנה הארגוני של הרשת, או באמצעות 'תפקידי ביניים' שתפורים במיוחד למידותיהם וממלאים צורך נקודתי שעולה ברשת בהתאם לשלב ההתפתחותי שלה.

 

 

שלב חמישי:

חגיגה!

כשאנחנו אומרים 'חגיגה' אנחנו לא מתכוונים לאירוע המוני שמערב צריכת אלכוהול (או לפחות, לא בהכרח), אלא על הכרת תודה, הערכת המאמץ וקבלה - פנימה והחוצה. יש אינספור דרכים להוקיר תודה: בין אם במפגש של כל המעורבים ביוזמה, בהכנת סרטון, בשימוש במתודות מסוימות המזמנות הכרת תודה בין חברי הצוות השונים, או בטקס קצר שהקהילה יכולה לאמץ לעצמה בסיום של כל שלב בפרוייקט. אופי ואופן החגיגה משתנה מאוד בין פרוייקטים ובהתאם לדנ"א של הקהילה הרשתית: אפשר לחגוג באמצעות שי קטן למשתתפים (הפעילים), ערב עם תוכן מיוחד שמכין אחד המשתתפים וקשור לאירוע או כל דרך מעניינת אחרת שתחשבו עליה. אם אתם מחפשים השראה, בקהילת אחוזת נגב באופקים מעניקים בכל שנה אות מיוחד ליקירי הקהילה שהשפיעו בפועלם על המרחב (ולאו דווקא מהמעגל הקרוב לקהילה); והנה כמה סרטונים שמצאנו ברחבי הרשת שהם דרך נפלאה לחגיגה ואמירת תודה למשתתפים, לצוות המוביל וליקום כולו.

Design by